תוכן הסיפור

השיח השחור הינו סיפורו המופלא של סייח שחור ויפהפה שנולד באחוזה כפרית שלוה באנגליה.

ימי ילדותו החופשיים עוברים בנעימים, עד שמגיע היום שבו הוא נאלץ להתחיל לשרת את בני האדם.

במהרה מסתבר לו שחייו של סוס אינם קלים.

בנדודיו הרבים בין השדות הירוקים של הכפר והעיר הצפופה והמזוהמת, הוא לומד על בשרו עד כמה אכזריים יכולים האנשים להיות.

הקורא מלווה את הסיח השחור מהיותו סייח קטן ומפונק, לסוס זקן. הסיפור מלווה  את גלגוליו השונים: סוס רכיבה, סוס מרוץ, סוס מרכבה וסוס להשכרה. על התואר סוס מלחמה, אנו שומעים מסוס אחר, מחברו קפטן, שהיה שם ויודע מהי מלחמה. אנו מתגלגלים איתו מאורווה לאורווה ויודעים שאין האורוות שוות, כשם שהסוסים, הסייסים והעגלונים אינם שווים. זהו סיפור סוסי, ויותר מזה סיפור אנושי קסום על ההדדיות בין האדם לבעלי החיים. קשה להיות סוס, אבל האדם יכול להקל עליו וללמוד ממנו לא מעט. דורש מן הקורא הצעיר לעצור לרגע ולנהוג בבעלי החיים בעדינות ובחוכמה. ובלי התנשאות, כי לעולם לא נדע מי חכם ממי.

במהלך חייו חווה הסייח השחור רגעים רבים של סבל וייסורים, אך גם רגעים של נדיבות וחמלה. 

הספר מורכב מקטעים עצובים, מרגשים ומותחים המתוארים מנקודת מבטו של הסוס; מה שמייחד את הסיפור ומתאר אותו באופן מיוחד.  בנוסף על כך ניתן ללמוד מהסיפור רבות על סוסים, על התנהגותם, על אילופם ועל אורח חייהם .
כמו כן, לומדים מהסיפור שאסור להתעלל ולפגוע בבעלי חיים כי גם להם יש רגשות, מחשבות ותחושות, ולכן יש לעזור להם ולהתייחס אליהם בכבוד.  לדוגמה: אם בעל חיים נתקע בבוץ- אין סיבה להכותו! לא רק שזה לא יעזור, זה יפגע מאוד בבעל החיים. לכן במקום להכות אותו יש לעזור לו לצאת מהבוץ .
לאור הסיבות הללו אני ממליצה לכם לקרוא את הספר "הסייח השחור". ההנאה מובטחת !
.לדעתי שם הספר "הסיח השחור" מתאים לתוכנו מכיוון שהסיפור מספר את קורות חייו של הסייח השחור שמדבר בגוף ראשון ומספר את העובר אותו במהלך חייו,מיום הולדתו עד זקנתו. כתוב:"כל עוד הייתי צעיר,כל מזוני היה חלב מאמי,משום שלא יכולתי לאכל עשב. בימים רצתי לצידה. ובלילה כבתי בקרבתה."

.החלק שאהבתי הוא בפרק  1 אהבתי את הקטע שבו הוא מספר על עצמו  ועל חבריו  "כל עוד הייתי צעיר ,כל מזוני היה חלב מאמי,משום שלא יכולתי לאכול עשב. בימים רצתי לצידה,ובלילה שכבתי בקרבתה. כשהיה חם עמדנו ליד ברכת בצל העצים ,וכשיהיה קר עמדה לרשתנו סכנה נאה וחמימה בקרבת החרשה כשגדלתי די כדי לאכל עשב,נהגה אמי לצאת לעבודה ביום ולשוב לעת ערב. שישה סייחים מלבדי היו באחו . הם היו מבוגרים ממני, ואחדים היו גדולים כסוסים בוגרים.נהגתי לרוץ בחברתם,"ונהניתי" מאוד.דהרנו כולנו יחד במעגלים,מהר ככל יכלתינו.לפעמים המשחקים שלנו היו פרועים מדי,ולעיתים קרובות הם נשכחו ובעטו ולא הסתפקו בדהרה בלבד.יום אחד,כשהבעיטות התרבו מאוד, אמא סימנה לי שאגש אליה ואמרה לי : "רצוני שתקדיש תשומת לב לדברים שאני עומדת להגיד לך . הסייחים שגרים כאן הם טובים מאוד,אך הם סייחים של סוסי משא,והם כמובן לא למדו נימוסים והליכות. ואתה זכית לחינוך טוב ונולדת למשפחה ראויה". אהבתי שהסיח גיבור שמקשיב לאימו.

הקטע שלא מצא חן בעייני הוא בפרק השני "שהסיח היה בן שנתיים באביב הסוסים רעו באחו וראו עטלפים עפים מעל השדה הירוק ,ובינתיים אימו צדה.

 עד מהרה,הופיעו כלבים ונבחו וכולם דהרו,ואימו הייתה נראת מוטרדת מאוד.ימים לא רבים ששמנו את הצלצול של פעמוני הכנסייה,שנמשך לזמן רב,וכל המאומה הייתה והכול הייתה מארנב קטן אחד " אני לא אהבתי את קטע זה מכיוון שהייתה מהומה גדולה .